מעבר לרכס ההרים האפל של הזמן, אתה זוכר תקופה - לא כל כך רחוקה מכאן. אז יכולת לאמרכל דבר בדעתך, בשלל נושאים ובשלווה. אולי היה זה כי השומע אשר את דברייך לא אהב - כילד שאינו מבין את העולם - אותך הוא פטר. ואולי כי על המפה הפוליטית דעותייך נחתו בדיוק במרכז - קצת ימינה ממפלגת השמאל האהודה על כולם אז.
אבל הנה חלפו השנים - ובגרת, ילד שאינו מבין את העולם כבר לא עוד. דעותייך עם חלוף השנים אומנם התעצבו, דעה מנומקת לעילא לכל שאלה, אך בבסיסן נשארו כשהיו. והנה מתרבים המקרים בהם קוראים לך “בן ישמאל” או חס וחלילה “עוכר ישראל” - וכאשר על אותה מפה ישנה נופל מבטך, מתגלה בפנייך תמונה מרתיעה ואין לך בררה אלא לתהות - האם זה רק אתה?
אז מחלחלת בך אותה הבנה מרתיעה. זה הם, לא אתה. תוך שנים לא רבות זז אותו המרכז כה הרחק ימינה ממך - ואתה שנשארת איתן באמונתך, ששבת ושיננת את סיסמתך, נתת לחיות וביקשת שכך יהיה גם דינך - מצאת עצמך הרחק משמאל למרכז המפה.
ואם לאמר את האמת, יותר משזה מרתיע - זה מעט מפחיד, אפילו אותך.
