אתה יושב לך באוטובוס. מתארגן לקראת תחילת הנסיעה - בורר את המוזיקה שתלווה אותך בדרכך, בודק שאין שום אי מייל חשוב הדורש את תשומת לבך לפני תחילת הנסיעה. האוטובוס מתניע, אתה מניח את ראשך על החלון - כבר מוכן לחטוף תנומה.
צעקה. “נהג עצור! יש שם חייל!”. האוטובוס ממשיך לסוע יוצא מהתחנה ועוצר ברמזור 100 מטר משם. “נהג! למה אתה כזה? הוא חייל! חייל קרבי!” החייל באוטובוס ממשיך - מסתער על הנהג. “ככה, נהלים” עונה הנהג והחייל צועק. “חייל קרבי! איך אתה לא מתבייש! תוריד אותי!”
האור ברמזור מתחלף לירוק, בדיוק בתזמון - תיאום - מושלם עם דפיקה על דלת האוטובוס. “נהג! חייל קרבי! תתבייש!” צועק החייל ושניה אחרי נדלק השלט המציין בפני הנהג כי מי מהנוסעים מעוניין לרדת בתחנה הקרובה. החייל שצעק ממשיך להתהלך באוטובוס ולזרוק קללות מתחת לנשימה. אתה מנסה להרגיע, לזרוק מילה קלה, נחמדה - תמיכה - וחוטף קיטונות של כעס. הלכה לך השלווה.
החייל יורד בתחנה.
כל המצב הזה נורא קומם אותך. הרי הנהג צודק לחלוטין - הוא רק נהג ע”פ הנהלים, דאג לשלום הנוסעים וכנראה גם לשלום אותו חייל שאיחר והגיע לאחר שהאוטובוס יצא מהתחנה - אז מה שבדרך הוא גילה מעט אטימות לא בריאה. מפחיד לחשוב מה יקרה אם נהגי אוטובוס יתחילו לעצור שלו בתחנה הקבועה. גם הפן האישי נועד רק לעודד חמלה - הרי הקנס שאותו נהג היה חוטף אילו הוא היה עוצר, פותח את הדלת, כנראה היה גדול ממשכורתו החודשית של אותו חייל. שיקול כלכלי קר. וודאי גם אותו חייל מבין שעל מעשים (כמו על אי עמידה בזמנים) משלמים.
אך לא זה מה שמקומם אותך.
אף אחד מלבדתך - ומלבד אותו חייל לא זע, לא אמר מילה. את החייל אפשר להבין, הוא מדמיין את עצמו במצבו של המאחר. אולי הוא אף מכיר אותו, אצלנו זה ייתכן. כנראה שאפשר להבין גם אותך - הרי בצעקה שלו הוא הפר את רגע השלווה שלך. מה שקשה לך להבין מדוע אף היו אלא רק החייל ואתה. מדוע אחרי שהוא קם, הסתער צעק וקילל - אף אחד לא אמר מילה.
ועדיין גם לא זה מה שקומם אותך.
החייל נעלב. נפגע. הוא חשב שלחייל קרבי יש כבוד - שהוא יותר מסתם הפרעה בנוף החיים האזרחי, שהM16 נותן זכויות - הוא לא סתם עוד הפרעה אלימה. הוא חשב שלהיות חייל קרבי זו זכות, זה כבוד - זה נותן לך רוב זכויות. הוא טעה. להיות חייל קרבי זו חובה, לא כזו שמרימה אותך מעל הנוהל או השיקול של מה יפעל לטובתי. כי להיות חייל קרבי לא זיכה לשניית המתנה - לאף מילה.
וכנראה זה מה שבאמת מקומם אותך - האמונה השלמה שאותו חייל קרבי הוא למעלה ממך, הוא יותר מהפרעה אלימה למציאות האזרחית השלווה.
