“הוא לגמרי לא שקט, חי על הקצה.אף פעם לא יודע מה הוא בעצם רוצה.
מקלל ומתנצל, משתולל ומתקפל, הוא בוכה לבד בלילה כשאף אחד לא מסתכל.
קם כל בוקר ורואה, שהלילה מתמשך. לא זוכר מאיפה בא ועכשיו לאן ילך.
מתהפך מצד לצד, קרוע מבפנים. מבולבל ומפוצל, הוא חי על כדורים.
אין לו זמן לשבת לאכול כמו בן אדם, את הכל הוא שם בפיתה, טס בכביש לפני כולם.
עוקף מהימין, ואחר כך שובר לשמאל, רוצה להתיישר, אבל כבר לא ממש יכול.
ביני לבינך, בינינו לבינם, בין חושך לאור, בין יבשה לים.
בין קודש לחול, בין המתוק למר, בלי גבול - אין גבול לשום דבר.”
מאיר בנאי
