אתה תופס את עצמך חושב על הבלוג - מה מצבו? מזמן לא קפצת לבקר, מזמן לא בדקת סטטיסטיקות, מזמן לא כתבת שום דבר (אבל זה לא שלא חשבת על זה, רשימת הרעיון לפוסטים - זו שכולם ממליצים לך לשמור לך - רק הולכת ומתמלאת, נושא, שניים, לפעמים יותר נוספים מדי יום).
שבועיים לתוך שנת הלימודים השלישית שלך. התחלת את השנה בכך שאמרת לעצמך שסיימת עם טירוף המערכות - הלו”ז - וסיימת עם בזבוזי הזמן. הפעם אתה מגדיר לך יעדים לעמוד בהם, דברים שחשובים לך - מעבר ללימודים, מעבר לעבודה - ומפנה להם מקום בלו”ז, בזרם התודעה שלך.
שבועיים לתוך השנה החדשה וכבר (או אולי עדיין?) לא עמדת ביעד הראשוני שלך - לבחור את המטרות שחשובות לך.
אתה עמוס בעבודה, עוד אין עומס בלימודים. אתה מוציא את הראש מהחדר שלך - מהמחשב, שכנה שלך מספרת כמה תחביבים זה חשוב ואיזו שטות זה לזנוח אותם לטובת הציונים (וזה לא שזה עוזר), אתה מגחך לעצמך. שכן אחר מספר על כמה הוא אוהב לבשל וטוב בזה, שוב אתה מגחך לעצמך - למי יש זמן לזה בכלל?
מגיע תורך. אתה מציין שאינך בשלן מטבעך והתחביבים? הם שוחים עם הדגים - כולם צוחקים - ומאמצים את גישתך.
אתה זוכר שלא רחוק שבו גם אתה הטפת לחשיבותם של תחביבים ולכך שזמן פנוי פשוט יוצרים - ועתה ישרת קו עם האפור - מה נשתנה?
עוד לא סיימת את הפוסט, הראש שלך כבר במקום אחר - בטאב אחר, בעבודה. ולחשוב שהתחלת את הפוסט הזה בכלל באנגלית - בה בימינו לפעמים זה מרגיש יותר טבעי לחשוב.
אכן, מחשבה מתבדרת.
