קודם כל הרשו לי לציין שהפוסט הזה תוכנן להתפרסם ביום ראשון, אבל כרגיל התוכניות שלי לא שורדות את המפגש הראשון עם המציאות - ולכן הוא מתפרסם רק עתה, בהתאמות מתבקשות.
אחרי החגים היא נקודת ציון הזמן שתרבו לשמוע מפי הישראלי הממוצע בתקופה המתחילה החל מאיי שם באמצע אוגוסט, ולפעמים תחילת ספטמבר - בכל פעם כאשר תבקשו ממנו להתחייב למשהו ארוך טווח או להחליט החלטה מהותית (אך סובלת דיחוי).
ועתה הגענו אל אחרי החגים הזה. אחרי עומס של חגים (והצרות שבאות איתם), חופשות וירקות אחרים - מגיע הזמן לעבוד, בין עם זה חזרה למשרד, ללימודים או למאבקים.
ואכן תקופת רווית מאבקים וסתם עצבים על הטמטום היום יומי שאנו נאצלים לחיות עימו צפויה לנו. מושב החורף של הכנסת אשר נפתח ביום שני האחרון צפוי לספק לנו סחורה לא מועטה בכיוון הזה. מחוקי המשילות אשר לכאורה ינסו לחזק את המשטר בישראל, אך בפועל רק ידאגו להדביק את ישבניהם של המקדמים אותם ויקיריהם לכסאותיהם - ללא תמורה מהותית, ואולי אף במחיר נזק מסויים, למשטר הדמוקרטי בישראל, דרך חוקים למלחמה באלימות - ואויב הציבור מס’ 1 של הרגע, האלכוהול, דרך קיצוצים כואבים, צעדים טיפשיים (או העדרם) בבמה המדינית, ניסיונות לוותר על יותר ויותר מהאחריות השלטונית ולהעביר אותה לוועדות, ארגונים וחברות פרטיות - ולסיום חוק המאגר הביומטרי, אשר בחרתי עד כה להעלות על נס את התנגדותי לו - ואמשיך לעשות כך.
אז רבותיי - התרווחו בכורסאותיכם (ואחרי כל האוכל של החגים, זה מומלץ מאוד אפילו), בחרו את עיסוקיכם ומאבקיכם והתכוננו לקרבות ולילות עמוסי פעילות - כי החופש נגמר, עכשיו - אחרי החגים - הגיע הזמן לחזור לפעול במלוא הקיטור.
