מחשבה מתבדרת >> מחשבות אקראיות וכמעט אקראיות על פוליטיקה, טכנולוגיה ודברים אחרים

קזוס בלי, (בלטינית: עילה למלחמה), מונח מדיני המציין מעשה או צעד המהווים עילה ליציאה למלחמה.

מקור המונח הוא אומנם מהתקופה הרומית – אז היה נהוג להצהיר מה הסיבה שבגינה אתה מכריז מלחמה (ואף על פי טענות מסויימות היה נהוג לשלוח הודעה מסודרת בנושא – בניגוד לאגד טנקים שמתייצב זר שמתייצב מחוץ לחלון ביתו של נשיא המדינה המותקפת כפי שזה עלול לקרות בימינו) ואף לפרט איך ניתן למנוע אותה, סתם למקרה שהצד השני רוצה לחסוך את כל הבלאגן. אומנם מקור המונח רחוק, האימפריה הרומית איננה עוד, אך גם כיום המונח ממשיך לשמש חוגים מסויימים (בעיקר משפטיים) והמציאות – היא מספקת לנו דוגמאות למכביר.

דוגמא אחת כזו (הנראית כאילו היא נלקחה מספר לימוד במשפט בין-לאומי) הזדמנה לידנו רק בשבוע החולף, עת התעוררנו בבוקרו של יום שלישי והתבשרנו כי הנהגת המדינה שלנו יצאה להרפתקה בלב ים – והסתבכה עד מעל הצוואר. לדעתי לא יהיה זה מוגזם שלציבור הקוראים נמאס לשמוע על המשט מתישהו ביום רביעי – לקראת אחר הצהריים, סביר להניח. אין בכך רע כמובן, כי אינני מתכוון לדבר על המשט, לא ישירות בכל מקרה.

לפני שממשיכים אני חייב בגילוי נאות – הדעה שנקטתי לגבי ההתרחושיות סביב המשט לא הייתה הדעה הפופולארית, בשפת המעטה. בשעות וימים שבאו אחר כך ניהלתי עשרות ויכוחים, דיונים ושיחות בנושא, כתבתי מאות (ואולי אף אלפי) מילים.

אחד הדברים היפים (והמפחידים) הקורים כל פעם שמדינתנו מוצאת את עצמה בתסבוכת רצינית הוא המהירות בו רוב חילוקי הדעות המשסעים את החברה שלנו בדרך כלל נעלמים והרוב המוחלט מתיישר מאחורי דעה אחת – המביעה תמיכה בלתי מסוייגת כמעט. זה התחיל כבר ביום שלישי כאשר התחילה לחלחל ההבנה שישנו שדה קרב אחד לפחות שאותו ממשלתנו מזניחה – שדה הקרב התודעתי. חיש מהר התמלא הפייסבוק בסטאטוסים תומכים ומגנים, קבוצות המציגות “עובדות” (חלקן מסולפות) וקוראות להחרים את הטורקים וכן הלאה. כל סרטון שהופץ ע”י דובר צה”ל שוכפל בפייסבוק עשרות פעמים וכמעט ולא נרשמו ויכוחים. הרוב המוחלט התגייס למלחמה – ולפחות אצלנו פנימה ההסברה עבדה מצויין.

אך גם לאלו מאיתנו שדעתם הייתה שונה מדעת הרוב היתה זו עילה למלחמה – למול דעת הרוב התומכת ונטולת הביקורת, הם התייצבו והתחילו לשאול שאלות קשות (כאלו שהתקשורת לא טרחה לשאול למרות שמעטים הם אלו שלא יסכימו כי היה עליה לשאול). למען האמת היה מפחיד להיות בצד הזה. פרק הזמן שעבר מרגע השמעת הדעה הלא פופולארית ועד השלב שבו נזרקו כינויי גנאי (וגרוע יותר) כלפי משמיע הדעה הלך והתקצר באופן פלאי ומפחיד, ומעטים היו אלו שניסו להתמודד עם הטענות שהעלו בעלי הדעה הלא ופופולארית.

אבל השיא היה אלו ששאלו בתמימות מדאיגה “אם אתם כל כך פטריוטים, איך זה שאתם מבקרים ולא תומכים?” ולהם אני רוצה לענות מעל דף זה. להיות פטריוט, ואף יותר מזה להיות אזרח אחראי, במדינה דמוקרטית אין משמעותו להסכים באופן אוטומטי לכל מעשה של הממשלה ולתמוך בה באש במים. אזרח הנוהג כך מועל בתפקידו ויותר מכך – פוגע בתפקוד המדינה. גדולתה של הדמוקרטיה הוא ביכולתה להכיל מגוון רחב של דעות, לרוב סוטרות ולעשות את זה בשלום. תפקידו של האזרח הוא בין השאר לבחון את מעשי מדינתו ולהעיר את עיניה כאשר היא טועה לדעתו – כאשר המדינה זוכה לתמיכה אוטומטית והביקורת נעדר, כיצד יוכל האזרח להעיר עיני מדינתו למנוע ממנה לשגות? מה הוא ערכה של הדמוקרטיה, אם כן, במצב זה?

פורסם לראשונה בגיליון 26 של “בקול רם

כל מי שאי פעם שלח את ידיו בבניית אתרים מכיר את הסיוט שבהתאמת אתר לדפדפנים השונים. בעוד עם כרום של גוגל ופיירפוקס של מוזילה זה קל למדי - הכל מתקתק וכמעט אין הבדלים, אך כאשר זה מגיע לאינטרנט אקספלורר של מיקרוסופט - דברים מתחילים להסתבך - אבל מה להסתבך. שלוש גרסאות של הדפדפן הזה מסתובבות בחופשי - שונות אחת מהשניה כיום מלילה, בעוד 8 (הגירסא החדשה ביותר) הוא עוד סביר ואם תוותרו על השטיקים האחרונים מתחום בניית האתרים לא תהיה לכם בעיה, 7 הוא כבר חיה שונה לחלוטין - אך עדיין טובה עשרות מונים מהגופה המהלכת בדמות הגרסה ה6, הוותיקה והזכורה לרעה.
בימים אלו שוקדים במיקרוסופט על פיתוח גרסא חדשה שתביא את הדפדפן לעשור השני של המאה ה21 וסוף סוף תפתור את כאב הראש של חוסר התאמה בין גרסאות (כמובן אם נתעלם מגרסאות 6,7 ו-8 שכנראה ימשיכו להסתובב עוד ימים ארוכים ורבים מדי). כחלק מתהליך הפיתוח משחררת מיקרוסופט מדי כמה שבועות גרסאות ניסוי למפתחים בכדי שלא יתפסו לא מוכנים וידעו לאן הדפדפן של מיקרוסופט הולך.
יחד עם גרסת הניסוי האחרונה שחררה מיקרוסופט גם תוצאות בדיקות תאימות שנערכו לדפדפן (לא, לא מדובר פה ברמאות מסורתית - הבדיקות סטנדרטיות לחלוטין וזמינות לכל המעוניין, וכך גם גרסת הניסוי. שקיפות מבורכת.) והשוואה לדפדפנים העיקריים הקיימים כיום בשוק* (וזו הטבלה העליונה). אך המשחק של מיקרוסופט אינו הוגן לחלוטין, היא השוותה את הגרסה החדשה ביותר של הדפדפן שלה הזמינה לציבור עם גרסאות ישנות יחסית של הדפדפנים המתחרים, רפאל ריברה דאג לתקן זאת ולערוך את ההשוואה מחדש מול הגרסאות העדכניות ביותר שהיו זמינות ב31/05 של כלל הדפדפנים. התוצאות של רפאל (לאחר בדיקה לאימות) מסוכמות בטבלה התחתונה - בתוספת התוצאות עבור האלפא של אופרה 10.6, אשר אומנם יצא ב02/06 - אך החלטתי שמן ההוגנות לצרף גם אותו להשוואה.
הייתכן שמיקרוסופט עלתה על דרך המלך עם אינטרנט אקספלורר 9 אחרי כל השנים האלו?
* אומנם החרם שלי על אופרה נמשך, ונורא הייתי רוצה להמשיך להתעלם ממנו גם במקרה הזה - אך הוא הופיע בהשוואה המקורית. לזכותו יצויין שמבחינת ממשק הוא משאיר את התחרות שלו הרחק מאחור ובכלל נראה כי הוא היה יכול להיות מתחרה ראוי במלחמת הדפדפנים, אילו החברה העומדת מאחוריו הייתה עסוקה יותר באשכרה להתחרות ופחות בלרוץ לעורכי דין ולהתבכיין לשופטים ורגולטורים.

כל מי שאי פעם שלח את ידיו בבניית אתרים מכיר את הסיוט שבהתאמת אתר לדפדפנים השונים. בעוד עם כרום של גוגל ופיירפוקס של מוזילה זה קל למדי - הכל מתקתק וכמעט אין הבדלים, אך כאשר זה מגיע לאינטרנט אקספלורר של מיקרוסופט - דברים מתחילים להסתבך - אבל מה להסתבך. שלוש גרסאות של הדפדפן הזה מסתובבות בחופשי - שונות אחת מהשניה כיום מלילה, בעוד 8 (הגירסא החדשה ביותר) הוא עוד סביר ואם תוותרו על השטיקים האחרונים מתחום בניית האתרים לא תהיה לכם בעיה, 7 הוא כבר חיה שונה לחלוטין - אך עדיין טובה עשרות מונים מהגופה המהלכת בדמות הגרסה ה6, הוותיקה והזכורה לרעה.

בימים אלו שוקדים במיקרוסופט על פיתוח גרסא חדשה שתביא את הדפדפן לעשור השני של המאה ה21 וסוף סוף תפתור את כאב הראש של חוסר התאמה בין גרסאות (כמובן אם נתעלם מגרסאות 6,7 ו-8 שכנראה ימשיכו להסתובב עוד ימים ארוכים ורבים מדי). כחלק מתהליך הפיתוח משחררת מיקרוסופט מדי כמה שבועות גרסאות ניסוי למפתחים בכדי שלא יתפסו לא מוכנים וידעו לאן הדפדפן של מיקרוסופט הולך.

יחד עם גרסת הניסוי האחרונה שחררה מיקרוסופט גם תוצאות בדיקות תאימות שנערכו לדפדפן (לא, לא מדובר פה ברמאות מסורתית - הבדיקות סטנדרטיות לחלוטין וזמינות לכל המעוניין, וכך גם גרסת הניסוי. שקיפות מבורכת.) והשוואה לדפדפנים העיקריים הקיימים כיום בשוק* (וזו הטבלה העליונה). אך המשחק של מיקרוסופט אינו הוגן לחלוטין, היא השוותה את הגרסה החדשה ביותר של הדפדפן שלה הזמינה לציבור עם גרסאות ישנות יחסית של הדפדפנים המתחרים, רפאל ריברה דאג לתקן זאת ולערוך את ההשוואה מחדש מול הגרסאות העדכניות ביותר שהיו זמינות ב31/05 של כלל הדפדפנים. התוצאות של רפאל (לאחר בדיקה לאימות) מסוכמות בטבלה התחתונה - בתוספת התוצאות עבור האלפא של אופרה 10.6, אשר אומנם יצא ב02/06 - אך החלטתי שמן ההוגנות לצרף גם אותו להשוואה.

הייתכן שמיקרוסופט עלתה על דרך המלך עם אינטרנט אקספלורר 9 אחרי כל השנים האלו?

* אומנם החרם שלי על אופרה נמשך, ונורא הייתי רוצה להמשיך להתעלם ממנו גם במקרה הזה - אך הוא הופיע בהשוואה המקורית. לזכותו יצויין שמבחינת ממשק הוא משאיר את התחרות שלו הרחק מאחור ובכלל נראה כי הוא היה יכול להיות מתחרה ראוי במלחמת הדפדפנים, אילו החברה העומדת מאחוריו הייתה עסוקה יותר באשכרה להתחרות ופחות בלרוץ לעורכי דין ולהתבכיין לשופטים ורגולטורים.

ביננו, 90% מאלו שמתכנתים כיום - לא צריכים להיות מתכנתים..

אביטל אוליבר.

אחד הדברים שאני תמיד מתכנן לכתוב עליהם פה (ואף פעם לא מגיע אליהם) הוא מדוע אני מתעצבן כאשר חברי (או סתם אנשים) טוענים כי אני מתכנת טוב, מתעצבן וטוען בלהט שאיני כזה. אל תדאגו - הפוסט הזה לא הולך לדון בנושא. הוא כאן רק כי הרגשתי צורך לחלוק את הפנינה הזו שיצאה לאביטל אוליבר במהלך שיחה מגרה ביותר, אינטלקטואלית, על Clojure אשר הוא העביר לאחרונה ויצא לי להיות בה.

אביטל כמובן צודק לדעתי. חלק גדול מהמתכנתים כיום עושים עבודה מכנית ונטולת מחשבה - אשר התוצר שלה הוא בעיקר כאב ראש ועוד עבודה לאותם 10% אחוז מן המתכנתים שכן צריכים לשבת ולתכנת - ובהינתן הכלים הנכונים, אף יכולים לעשות עבודה טובה בהרבה מזו של 90% עליהם אנחנו שוקלים לוותר.

הרוב הזה, ה90% האלו, הם בהחלט חלק ממה שעומד מול עיני כאשר אני מסתייג מהתווית הזו “מתכנת” - ומעדיף "האקר".

כל החבר’ה עברו בתוכך כאילו שאת רכוש ציבורי
אבל הם לא מהסוג שהולך לכלא הם מהסוג שהולך לקרבי
הם מהסוג שמרים את הדגל בטקסים בבית ספר ובתנועה

[…]

כל החבר’ה הביעו צער שכל הסיפור הסתבך
וחרטה וכל החרא אז למה הם לא מפסיקים לחייך
כי השופט הקל את העונש כי לא צעקת ולא היית בתולה
החוק היבש לא נרטב אף פעם

אפילו לא מדמעה של ילדה

מתוך כל החבר’ה, מוניקה סקס. אני מקווה שהשורות שבחרתי לצטט מהשיר הזה מעוררות בכם צמרמורת, הן אמורות.

הערה מנהלתית לפני שמתחילים: הפוסט הזה עוסק ברובו בארועים שעוד מתבררים בחדרי החקירות של המשטרה ובבתי המשפט. אני מאמין גדול בעקרון על פיו אדם זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו. למרות שהפוסט כתוב כאילו האשמה כבר הוכחה בכל המקרים המוזכרים, זה נעשה מטעמי נוחות בלבד - ואשמח אם בעוד אי אלו שנים כאשר התהליכים המשפטיים יושלמו אצטרך לערוך אותו כדי לתקן מידע שיתברר ברבות הימי כשקרי ולא מדוייק, משום מה לא נראה לי שזה יקרה (ולא כי אני אשכח או לא אטרח לחזור, אלא כי פשוט לא יהיה מה לתקן). בכל מקרה הפוסט הזה יעסוק בעקרונות, את הדוגמאות קל יחסית להחליף.

זה מתחיל מרב שעושה “תיקון”, ממשיך במשורר - הומוניסט מהולל - אשר מהרגע שהצהיר כי הוא ליברל החליט כי להיות אדם הוא חדל, ממשיך משם לשני ילדים - בני 13! - ונערה במגרש חניה ונגמר בכותרת - “13 נערים הפכו נערה לשפחת מין 3 שנים" - משהו בחומות הציניות שלך נסדק, נשבר. כבר מזמן התכוונת לדבר על פרשיות יצחק לאור ומוטי אלון (התארים שלהם כבר לא משנים, עתה הם רק טורפים) ועוד יש לך מה להגיד, אבל פתאום יש משהו אחר - לא סובל דיחוי. כתב אשמה.

רצח אופי - צועק המשורר, שרצח נשמה. הוא ילד מעורר בנפשו ונקמני - צועק הרב, שרק תיקן תקלה ונתן תמיכה. הם בני טובים - טוענים ההורים, על ילדיהם היושבים על ספסל הנאשמים (ואיך לא? הרי הטובים הם אותם הורים - מה הם יודו עכשיו שהם לא כאלו טובים?). הכל היה בהסכמה - הידיים הקשורות, האלימות, הסיגריות, האימה - טוענים הנאשמים. היא פבוקטיבית - זו היא, הקורבן, אשמה - נשמע קולה של החברה המזועזעת כולה (כאילו ניתן להצדיק בכך את הסטייה, כאילו שאין זו החלטה שלה ורק שלה לבחור באיזה שמלה היא תמשמש את זכותה לצעוד ברחוב בבטחה).
ואז רגע של בהירות, זה הכל החינוך אומרים ההורים - הם לא ידעו שזה אסור, אף אחד לא לימד אותם; בתי הספר אשמים. הם שוכחים שהחינוך מתחיל בבית, בית הספר הוא רק ניסיון להטמיע מעט ידע, כישורים ואולי קצת ערכים - חינוך - מקובלים בחברה שהתפספסו, אבל מה שנותנים לך בבית הוא מה שמגדיר אותך. ההורים ממשיכים, אתם לא מבינים, משהו נורא קרה “הם בני טובים, כאלו שמתגייסים לקרבי"… שורות השיר מהדהדות מעבר לחומה הסדוקה - והזעם שוטף אותך.

אתה כבר יודע איך זה יגמר. חקירות בחדרי המשטרה. חקירות מעל דוכן העדים, חקירות צולבות וכואבות שיכריחו אותן לחיות מחדש כל שניה וכל שניה, ועוד קלישאה ועוד, ובלסוף עסקת הטיעון הנוראה. אחר כך תבוא דממה, כל אותם אלו שהזדעזעו - כאילו בשתיקתם לא הייתה תרומה - יחדלו ויעברו למהומה הבאה. השכנים, המכרים - נשמות טובות כולם - יעלמו, כי קשה ולמי בכלל יש כוחות וכאשר הם יראו אותה מבטיהם יתמלאו מבטים וגם קצת סלידה - “הזונה…” - כאילו יש בזה משהו רע, כאילו זה בכלל היה מבחירה. כאילו העובדה שהם לא על ספסל הנאשמים אומרת שלא דבקה בהם האשמה.

זה לא מה שטורד את מנוחתך, לא זה מה שסדק את החומה, הרי זה הכל אצלם, אצל השכנים - אצל הדתיים, הרדיקלים השמאלנים, התל אביבים הפלצנים והצפוניים. לך, בחוג חבריך זה לא יקרה - אבל זו בדיוק החשיבה שגרמה לסדק בחומה שלך.

אז אתה בוחר את הבמה הכי פומבית שלך, ומפרסם קריאה. לחברה שמסביבך -
אלימות היא אלימות, לא משנה אם היא מילולית, פיזית, מינית, רגשית - טרור רגשי פוגע לא פחות מדחיפה או סתירה, לפעמים הרבה יותר. סמנו את גבולות הגזרה שלכם ושמרו עליהם מכל משמר - הדפו כל אוייב המתקרב, ואל תהססו לצאת להתקפה, לחשוף ולהתלונן. אני יודע שקל לדבר והדרך היא אף פעם לא קלה - אך זה עדיף על למצוא את עצמך כותרת ראשית, חלק מסטטיסטיקה, ואני רוצה להאמין שתמיד יהיו שם אלו שיתמכו, יעשו כל מה שהם יוכלו כדי לעזור ובעיקר לא ישתקו. אני רוצה להאמין שאני אהיה בין שורותיהם.

אני. שמלאני, קיצוני?

מעבר לרכס ההרים האפל של הזמן, אתה זוכר תקופה - לא כל כך רחוקה מכאן. אז יכולת לאמרכל דבר בדעתך, בשלל נושאים ובשלווה. אולי היה זה כי השומע אשר את דברייך לא אהב - כילד שאינו מבין את העולם - אותך הוא פטר. ואולי כי על המפה הפוליטית דעותייך נחתו בדיוק במרכז - קצת ימינה ממפלגת השמאל האהודה על כולם אז.

אבל הנה חלפו השנים - ובגרת, ילד שאינו מבין את העולם כבר לא עוד. דעותייך עם חלוף השנים אומנם התעצבו, דעה מנומקת לעילא לכל שאלה, אך בבסיסן נשארו כשהיו. והנה מתרבים המקרים בהם קוראים לך “בן ישמאל” או חס וחלילה “עוכר ישראל” - וכאשר על אותה מפה ישנה נופל מבטך, מתגלה בפנייך תמונה מרתיעה ואין לך בררה אלא לתהות - האם זה רק אתה?

אז מחלחלת בך אותה הבנה מרתיעה. זה הם, לא אתה. תוך שנים לא רבות זז אותו המרכז כה הרחק ימינה ממך - ואתה שנשארת איתן באמונתך, ששבת ושיננת את סיסמתך, נתת לחיות וביקשת שכך יהיה גם דינך - מצאת עצמך הרחק משמאל למרכז המפה.
ואם לאמר את האמת, יותר משזה מרתיע - זה מעט מפחיד, אפילו אותך.

אבי מעולם לא פוצץ דבר, אבל כנראה שחלק מחבריו דווקא כן. הוא ואמא תמיד הטיפו כי העט חזקה מבקבוק התבערה

ג’וזף גורדון-לוויט.

אם למישהו מהקוראים פה היה ספק - יש סיבה שאני כותב, ולא זורק בקבוקי תבערה.

הם גיס חמישי במדינת ישראל

ח”כ אריה ביבי, על פעילי השמאל הלוקחים חלק בהפגנות בשייח’ ג’ארח.

והשאלה אשר צריכה להישאל - ורצוי מוקדם מאשר מאוחר - כיצד הגענו למצב בוא חבר כנסת ישראל, המייצג מפלגה הנחשבת בעיני רבים למפלגת שמאל* המציגה אלטרנטיבה מדינית, לשמור על אדרת פניו בזמן שהוא קורא לאזרחים פעילים המנצלים את זכותם הדמוקרטים בכדי למחות על עוול ואיווליות המתבצעות מול עינהם ובחסות השלטון “גיס חמישי”.

איך לדעתו של מר אריה ביבי מימוש הזכות הדמוקרטית לצאת ולהפגין הופך אותך לחלק מגיס חמישי במדינה דמוקרטית, ואילו יציאה נגד מימוש הזכות הזו - ובעצם במידה מסויימת נגד הדמוקרטיה - לא עושה מתקבלת בהבנה.

* כן אני יודע שלמפלגתו של ח”כ ביבי אין ולו דבר לא עם שמאל ולא עם אלטרנטיבה מדינית - אלא אם כן אותה אלטרנטיבה היא מצעד לעבר חדרי החקירות של משטרת ישראל ודאגה איש איש לביתו ולתחת שלו.

בהפקה […] עלו בזו אחר זו 8 להקות יצירתיות, חדשניות ואיכותיות והוכיחו שהנוער לא שכח את מוזיקת הרוק הקלאסית של שנות ה-60 וה-70

עיתון מקומי, סוקר ערב להקות נוער.

תרשו לי להיות קטנוני ולהתעכב על הגדרת החדשנות. אומנם זה חשוב לעודד נוער לעסוק בעוד דברים מלבד שתייה לשוכרה וחיפוש צרות, אבל מפה ועד לטעון שלהקה שמנגנת קאברים ליצירות רוק קלאסיות היא חדשנית - נדמה לי כי המרחק מעט גדול, גדול מדי אפילו.

אלא אם כן צדק המשורר ו”הביטלס, הם עשו כבר את הכל” והחדשנות נקעה רגלה איי שם כאשר שנות ה-70 תמו להם ולא שבה לסורה מאז…

תיאחז בזה
אנחנו ניסינו מאוד
כיסינו את כל החורבות
שינינו את שמות הרחובות
ניסינו מאד

מתוך תנשב הרוח, מאת הבילויים.

כמו ששרים הבילויים - באמת שניסינו, ניסינו מאוד, להוציא כל בדל וקמצוץ של לגטימציה מהדרישה הפלסטינית לזכות השיבה - לא, לא רק בימין, גם באותם חלקים נרחבים מהשמאל המוכן לקבל על עצמו לאום. ההסכמה הייתה מקיר לקיר, להכרה בזכות השיבה יכולה להיות רק אחת מבין שתי משמעויות - סופה של מדינת ישראל היהודית או סופה של מדינת ישראל הדמוקרטית. אז ניסינו.

אבל הם נכנסו, מלווים בשוטרים - שחבריהם רק סיימו לפנות את המשפחות ממה שבעוד דקות הם יקראו לו ביתם, וזרקו אותם לרחוב - חמושים בצו בית המשפט (בו הם ישתלחו למחרת, כאשר יפסוק נגד דעתם) חברם היקר. הם - התושבים הטריים, הפוליטיקאים הממולחים והשופטים - לא שמים לב, מפספסים, את העובדה העצובה כי הצו מבוסס על מסמך טאבו עות’מאני מלפני כ130 שנה. המספר לא נתפס.

אני לא מדבר פה לעת עתה על צדק, לא מדבר על מראית העיניים ואף לא על ההתנהגות המבישה של המשטרה, אני רוצה לדבר על ההגיון. אף אחד לא חשב על כך שגם אם האדמה הזו נקנתה בדין, היא כבר עברה כמה ידיים - בחסות חוק אחד, או חוקים שונים - וישנו רק עקרון אחד אשר יכול להצדיק את שובם של “הבעלים” הקודמים, הישר מהעבר שחלף לפני 130 שנים ותוך התעלמות בוטה מהעדרות של מעל 60 שנה והעובדה שלנכס בעלים חדשים - ברציפות, מזה מעל 50 שנים; זכות השיבה שמו.
והשאלה שאותי מטרידה היא פשוטה - מה יקרה עכשיו כאשר יבוא פלסטיני קשיש, או בניו, יציגו לבית המשפט המכובד מסמכי טאבו מלפני 160 שנים, יציגו הוכחות גם לכך שברגע המכריע, בסוף שנות ה-40 הם, או משפחתם, בנכס נמצאו ועזבו רק מאוחר יותר - ובזכות אותו עקרון, זכות השיבה, ידרשו כי תושב להם הבעלות על הנכס. כיצד ירגישו וכיצד יפסקו אז כבוד השופטים? האומנם דין אחד לכולם?

העיקר שבינתיים הם מחללים, מזמרים ואת מטלטיהם מכניסים לבתים, בליווי שוטרים וצוים - קדימה הם לא חושבים. הם לא רואים שבעצם כך, בשמחתם, בשנת 2009 בואכה התש”ע בשייח’ ג’ארח נוסדה זכות השיבה.

קוראי הבלוג יודעים כי איני חש חיבה לאופרה - בעיקר בזכות הנטייה שלכם לרוץ לבית המשפט כאשר הם לא מצליחים להתחרות, ריצה שהמשמעות שלה עוד עתידה להתברר. לכן - למרות שמותקנים אצלי 7 דפדפנים (בשלושה מהם אני עושה שימוש קבוע, השאר לצרכי ניסויים וכו’) אופרה הוחרם מהימצאות על המחשב. על הפלאפון לעומת זאת - אני משלים עם קיומו (בעיקר עקב העדר חלופה זולה וטובה יותר עבור מכשיר הטלפון שלי).
למרות חוסר היכולת של אופרה להתחרות (בצורה הוגנת בכל מקרה) בשוק הדפדפנים השולחניים - הדפדפן של אופרה היה, ובמידה מסויימת עודנו, החלוץ לפני המחנה בכל הנוגע לפיצ’רים. למרות שהיום המצב מבחינתו כבר לא טוב כשם שהיה פעם (פיירפוקס וכרום עושים עבודה טובה יותר מבחינת תמיכה בHTML5 וCSS3 ובגרסתו הראשונית עדיין מוקדם מדי להשוות את הביצועיים שלו לביצועים של כרום ופיירפוקס, לא שזה מעניין אנשים אמיתיים), הוא עדיין מצליח לשמור על מעמד החלוץ.
בתמונת המסך (לאחר עריכה קלה) למעלה ניסיתי להדגיש את כל אותם פיצ’רים שהופכים את הממשק של אופרה 10.5 למעניין ויוצא דופן לדעתי. בעיקר מדובר על אימוץ הפרדיגמות העיצוביות הנהוגות בוינדוס 7 (משהו שאפשר לטעון שכרום עושה במידה מסויימת ופיירפוקס עומד לעשות כפי הנראה בשנה הקרובה), ושימוש בפיצ’רים שמציעה מערכת ההפעלה כפי שאף דפדפן מלבד האקספלורר טרם עשה. וכמובן הגישה המעט שונה לניהול טאבים שהוא מציע (גישה שאני אישית חלוק לגביה).
לסיום - הדפדפן של אופרה אינו הדפדפן הטוב ביותר שיש בשוק, וכנראה אף רחוק מכך. עקב כך, עקב שיטות התחרות המלוכלכות שבהן נוקטת אופרה ועקב העובדה הפשוטה שמדובר בגרסאת פיתוח - אני לא יכול להמליץ למשתמש הממוצע לשקול להשתמש בדפדפן הזה, אלא כן הוא אמון על פיתוח ממשק של דפדפן - במקרה הזה, לדעתי הגרסה הזו של אופרה היא משהו שחובה לנסות.ההרפתקנים שרוצים להוריד את הגרסה הזו ולראות במה דברים אמורים - יכולים ללחוץ על התמונה.

קוראי הבלוג יודעים כי איני חש חיבה לאופרה - בעיקר בזכות הנטייה שלכם לרוץ לבית המשפט כאשר הם לא מצליחים להתחרות, ריצה שהמשמעות שלה עוד עתידה להתברר. לכן - למרות שמותקנים אצלי 7 דפדפנים (בשלושה מהם אני עושה שימוש קבוע, השאר לצרכי ניסויים וכו’) אופרה הוחרם מהימצאות על המחשב. על הפלאפון לעומת זאת - אני משלים עם קיומו (בעיקר עקב העדר חלופה זולה וטובה יותר עבור מכשיר הטלפון שלי).

למרות חוסר היכולת של אופרה להתחרות (בצורה הוגנת בכל מקרה) בשוק הדפדפנים השולחניים - הדפדפן של אופרה היה, ובמידה מסויימת עודנו, החלוץ לפני המחנה בכל הנוגע לפיצ’רים. למרות שהיום המצב מבחינתו כבר לא טוב כשם שהיה פעם (פיירפוקס וכרום עושים עבודה טובה יותר מבחינת תמיכה בHTML5 וCSS3 ובגרסתו הראשונית עדיין מוקדם מדי להשוות את הביצועיים שלו לביצועים של כרום ופיירפוקס, לא שזה מעניין אנשים אמיתיים), הוא עדיין מצליח לשמור על מעמד החלוץ.

בתמונת המסך (לאחר עריכה קלה) למעלה ניסיתי להדגיש את כל אותם פיצ’רים שהופכים את הממשק של אופרה 10.5 למעניין ויוצא דופן לדעתי. בעיקר מדובר על אימוץ הפרדיגמות העיצוביות הנהוגות בוינדוס 7 (משהו שאפשר לטעון שכרום עושה במידה מסויימת ופיירפוקס עומד לעשות כפי הנראה בשנה הקרובה), ושימוש בפיצ’רים שמציעה מערכת ההפעלה כפי שאף דפדפן מלבד האקספלורר טרם עשה. וכמובן הגישה המעט שונה לניהול טאבים שהוא מציע (גישה שאני אישית חלוק לגביה).

לסיום - הדפדפן של אופרה אינו הדפדפן הטוב ביותר שיש בשוק, וכנראה אף רחוק מכך. עקב כך, עקב שיטות התחרות המלוכלכות שבהן נוקטת אופרה ועקב העובדה הפשוטה שמדובר בגרסאת פיתוח - אני לא יכול להמליץ למשתמש הממוצע לשקול להשתמש בדפדפן הזה, אלא כן הוא אמון על פיתוח ממשק של דפדפן - במקרה הזה, לדעתי הגרסה הזו של אופרה היא משהו שחובה לנסות.
ההרפתקנים שרוצים להוריד את הגרסה הזו ולראות במה דברים אמורים - יכולים ללחוץ על התמונה.

תנו מבט מהיר בתמונה, תחשבו על זה רגע - איזה צורה היא היוצאת דופן?
בחרתם אחת? מצויין, עכשיו תנו לזה מחשבה נוספת - למה בחרתם אותה, מה הופך דווקא אותה ליוצאת דופן?
גם לזה יש לכם תשובה? מצויין! אתם מוזמנים לשתף אותה פה בתגובות (ואולי גם לראות מה אנשים אחרים חשבו בנושא).
ולמי שתהה, שאלות דומות לשאלה הזו מופיעות תדיר במבחנים פסיכוטכניים ומבחני IQ למינהם, אך האם מישהו מכם עצר לרגע בכדי לחשוב על סוג השאלות הזה לעומק? הרי מאחורי השאלה הפשוטה לכאורה הזו “איזה צורה מן הבאות היא יוצאת דופן?” מסתתרות כמה הגדרות (מיהו היוצא דופן?) והנחות (ישנו יוצא דופן, והוא יחיד) מאוד חזקות ולא ברורות מאליהן. כמו בכל מקום שבו יש הנחות והגדרות - גם עלולים להיווצר פערים והטיות שונות, מהם מבחנים כאלו נוטים להתעלם בטענה שהשאלות מהסוג הזה הן לוגיות ואובייקטיביות, וכמובן שאפשר לשאול על מה בעצם תשובה נכונה או לא נכונה בשאלה כזו מעידה.אם שרדתם עד כה וזה עדיין מעניין אתכם - אני ממליץ לכם ללחוץ על התמונה, זה יביא אתכם למקור ממנו היא לקוחה - ולדיון בהטיות תרבותיות ואחרות שקיימות בשאלות מהסוג הזה.

תנו מבט מהיר בתמונה, תחשבו על זה רגע - איזה צורה היא היוצאת דופן?

בחרתם אחת? מצויין, עכשיו תנו לזה מחשבה נוספת - למה בחרתם אותה, מה הופך דווקא אותה ליוצאת דופן?

גם לזה יש לכם תשובה? מצויין! אתם מוזמנים לשתף אותה פה בתגובות (ואולי גם לראות מה אנשים אחרים חשבו בנושא).

ולמי שתהה, שאלות דומות לשאלה הזו מופיעות תדיר במבחנים פסיכוטכניים ומבחני IQ למינהם, אך האם מישהו מכם עצר לרגע בכדי לחשוב על סוג השאלות הזה לעומק? הרי מאחורי השאלה הפשוטה לכאורה הזו “איזה צורה מן הבאות היא יוצאת דופן?” מסתתרות כמה הגדרות (מיהו היוצא דופן?) והנחות (ישנו יוצא דופן, והוא יחיד) מאוד חזקות ולא ברורות מאליהן. כמו בכל מקום שבו יש הנחות והגדרות - גם עלולים להיווצר פערים והטיות שונות, מהם מבחנים כאלו נוטים להתעלם בטענה שהשאלות מהסוג הזה הן לוגיות ואובייקטיביות, וכמובן שאפשר לשאול על מה בעצם תשובה נכונה או לא נכונה בשאלה כזו מעידה.
אם שרדתם עד כה וזה עדיין מעניין אתכם - אני ממליץ לכם ללחוץ על התמונה, זה יביא אתכם למקור ממנו היא לקוחה - ולדיון בהטיות תרבותיות ואחרות שקיימות בשאלות מהסוג הזה.

בני אדם, רעיונות ומידע - לשלושתם דבר אחד  במשותף הם נועדו להיות חופשיים.
“אנחנו מנהלים את האינטרנט בהתאם לחוק,  יש לנו כללים ברורים לגבי איזה מידע יכול להיות מופץ באינטרנט”
זו הייתה תגובתה של ממשלת סין על הכרזתה של  גוגל על הפסקת הצנזורה שהיא הפעילה בגרסה הסינית של מנוע החיפוש שלה*. אחר כך  התברר שהסיבה למהלך אינה כאב חד אשר פילח את עצם ה”לא-תעשה-רע” התאגידית (והרדומה משהו) של גוגל שהבינה שהיא משתפת פעולה עם נציגי הרוע עלי  אדמות, אלא תקיפה אלקטרונית - כנראה למטרות ריגול תעשייתי - אשר כוונה כנגדה  ומקורה בממשל הסיני. הו וול, אולי זה מה שהיה דרוש כדי להעיר אותם כל הזמן הזה,  סטירת לחי רבת עוצמה.
בתמונה למעלה ישנם כמה מהאתרים, הרעיונות  ופריטי המידע שכאזרח סיני ממוצע לא הייתם יודעים, לא הייתם מודעים לקיומם כנראה.  פריטי מידע ורעיונות אשר ידיעתם עלולה להוליך אתכם לכלא של אחד המשטרים האפלים  ביותר שעדיין בסביבה, לגזול מכם את מעט החופש שעוד נותר לכם.
אני מברך את גוגל על החלטתה (למרות שמניעה הם  לא נכונים).אנשים, רעיונות ומידע - עליהם להיות חופשיים,  ובזמן שהצעד של גוגל כנראה לא יועיל (ואולי אף יזיק) הוא כן מעלה את הבעיה לכמה  רגעים לסדר היום, וזה חיובי.
*נכון, יצאתי נגד ציטוט ההכרזה הזו בכל חור -  אני עדיין חושב שהחגיגה התקשורתית מוגזמת בעליל - אבל עתה אני חושב שיש פה תמונה  גדולה יותר שאסור להתעלם ממנה ויש לנצל את הנסיבות להצגתה.

בני אדם, רעיונות ומידע - לשלושתם דבר אחד במשותף הם נועדו להיות חופשיים.

אנחנו מנהלים את האינטרנט בהתאם לחוק, יש לנו כללים ברורים לגבי איזה מידע יכול להיות מופץ באינטרנט”

זו הייתה תגובתה של ממשלת סין על הכרזתה של גוגל על הפסקת הצנזורה שהיא הפעילה בגרסה הסינית של מנוע החיפוש שלה*. אחר כך התברר שהסיבה למהלך אינה כאב חד אשר פילח את עצם ה”לא-תעשה-רע” התאגידית (והרדומה משהו) של גוגל שהבינה שהיא משתפת פעולה עם נציגי הרוע עלי אדמות, אלא תקיפה אלקטרונית - כנראה למטרות ריגול תעשייתי - אשר כוונה כנגדה ומקורה בממשל הסיני. הו וול, אולי זה מה שהיה דרוש כדי להעיר אותם כל הזמן הזה, סטירת לחי רבת עוצמה.

בתמונה למעלה ישנם כמה מהאתרים, הרעיונות ופריטי המידע שכאזרח סיני ממוצע לא הייתם יודעים, לא הייתם מודעים לקיומם כנראה. פריטי מידע ורעיונות אשר ידיעתם עלולה להוליך אתכם לכלא של אחד המשטרים האפלים ביותר שעדיין בסביבה, לגזול מכם את מעט החופש שעוד נותר לכם.

אני מברך את גוגל על החלטתה (למרות שמניעה הם לא נכונים).
אנשים, רעיונות ומידע - עליהם להיות חופשיים, ובזמן שהצעד של גוגל כנראה לא יועילאולי אף יזיק) הוא כן מעלה את הבעיה לכמה רגעים לסדר היום, וזה חיובי.

*נכון, יצאתי נגד ציטוט ההכרזה הזו בכל חור - אני עדיין חושב שהחגיגה התקשורתית מוגזמת בעליל - אבל עתה אני חושב שיש פה תמונה גדולה יותר שאסור להתעלם ממנה ויש לנצל את הנסיבות להצגתה.

להחליף את חלק מהשיעורים בעבודה (בלי סדר מסויים), למחוק את החזרה הביתה, לסובב 90 מעלות עם כיוון השעון, וקיבלתם את סדר היום הממוצע שלי לאחרונה - ואתם עדיין תוהים למה אין פה פוסטים, ואני מדבר שטויות יותר מהרגיל?
עכשיו תסלחו לי, יש לי עוד קצת קוד לכתוב. שידורנו יתחדשו במתכונת הרגילה כאשר הסמסטר הארור הזה יגמר…

להחליף את חלק מהשיעורים בעבודה (בלי סדר מסויים), למחוק את החזרה הביתה, לסובב 90 מעלות עם כיוון השעון, וקיבלתם את סדר היום הממוצע שלי לאחרונה - ואתם עדיין תוהים למה אין פה פוסטים, ואני מדבר שטויות יותר מהרגיל?

עכשיו תסלחו לי, יש לי עוד קצת קוד לכתוב. שידורנו יתחדשו במתכונת הרגילה כאשר הסמסטר הארור הזה יגמר…

המקומות הלוהטים ביותר בגיהנום שמורים לאלה שבזמני מצוקה מוסרית בוחרים לשמור על הנייטרליות שלהם
דנטה. וכל מילה נוספת מיותרת, כך צריך להיות.